Berakhoth
Daf 15b
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ נוֹתְנִין אוֹתָן לַחֲבֵירֵיהֶן וְהָיוּ נוֹטְלִין אוֹתָן וּבוֹרְחִין. הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַנִּיחִין בְּחוֹרִין. וּכְשֶׁאִירָע אוֹתוֹ 15b מַעֲשֶׂה הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא אָדָם נִכְנַס וְהֵן בְּיָדוֹ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא אָמַר וְהוּא שֶׁיְּהֵא בַּיּוֹם כְּדֵי לְלוֹבְשָׁן. אֲבָל אִם אֵין בַּיּוֹם כְּדֵי לְלוֹבְשָׁן אָסוּר. דְּלָכֵן מִצְוָה לֹא עָבֵיד בּוֹן. לָמָּה הוּא מְבַזֵּי לוֹן. מַייְשַׁא בַּר בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר מַאן דַּעֲבַד טַבָּאוּת עוֹשֶׂה לָהֶן כִּיס שֶׁל טֶפַח וְנוֹתְנָן עַל לִבּוֹ. מַה טַעַם שִׁוִּיתִי י֨י לְנֶגְדִּי תָמִיד. תַּמָּן אָֽמְרִין כָּל שֶׁאֵינוֹ כֶאֱלִישָׁע בַּעַל כְּנָפַיִם לֹא יִלְבַּשׁ תְּפִילִין.
Traduction
En principe, on les déposait entre les mains de ses compagnons; mais, comme ceux-là s’enfuirent un jour en les emportant, on a établi l’usage de les mettre dans des trous disposés pour cela. Lorsqu’il arriva par-là un fait regrettable (149)Une femme de mauvaise vie les enleva un jour, et, les apportant au temple, accusa un étudiant de les avoir offerts. Celui-ci en entendant la calomnie, se tua de désespoir. Voir Babli, même traité, 23a., il fut décidé qu’on les garderait à la main en entrant dans ce lieu. R. Jacob bar-R. Aha ajoute, au nom de R. Zeira: on les garde, à condition qu’il fasse encore jour (en sortant), pour qu’on puisse les remettre; au cas contraire, il est interdit de les garder, car, loin d’observer alors un précepte religieux, on paraîtrait le mépriser. Mesha, petit-fils de R. Josué bar-Levi, dit: Celui qui veut agir très bien les place sur son cœur dans un petit sac, conformément à ce verset (Ps 16, 8): J’ai toujours l’Eternel devant mes regards. Là (à Babylone) on a enseigné: Il ne faut pas se vêtir de tefilin si l’on n’est pas comme Elisée, l’homme aux ailes (c’est-à-dire, en cas de danger, comme lors de ce fait célèbre (150)Babli, Shabat 130a.: un ordre romain interdit une fois de les porter; un magistrat passe; le rabbin qui avait des tefilin l’aperçoit, les prend aussitôt à la main; et, questionné par le Romain sur l’objet qu’il portait, il lui répond que ce sont des ailes de pigeon; en effet, un miracle survint, opéra cette métamorphose et sauva le pieux rabbin, qui avait failli être victime de son dévouement à la religion).
Pnei Moshe non traduit
בחורין. הסמוכין לרה''ר והן בתוך מחיצות בית הכסא:
וכשאירע אותה מעשה. בתלמיד אחד שהניח תפילין בחורין הסמוכין לרה''ר ובאת זונה אחת ונטלתן ובאת לבית המדרש ואמרה ראו מה נתן לי פלוני בשכרי כיון ששמע אותו תלמיד כך עלה לראש הגג ונפל ומת:
מאן דעביד טבאות. מי שהוא עושה דבר הטוב ביותר עושה להן כיס של טפח ונותנן כנגד לבו ולקיים שויתי ה' וגו' ואז נכנס עמהן ואפי' אין שהות ביום כדי ללובשן:
תמן. בבבל אמרין כל שאינו יכול להזהר בגוף נקי כאלישע בעל כנפים לא ילבש תפילין כל היום כ''א בשעת ק''ש ותפילה:
רִבִּי זְעִירָא בְשֶׁם רַב אַבָּא בַּר יִרְמְיָה לֹא יִכָּנֵס אָדָם לְבֵית הַקְּבָרוֹת וְיַעֲשֵׂה צְרָכָיו שָׁם. וְאִם עָשָׂה כֵן עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר לוֹעֵג לָרָשׁ חֶרֶף עוֹשֵׂהוּ. דֵּלֹמָה רִבִּי חִייָא רוּבָּא וְרִבִּי יוֹנָתָן הָיוּ מְהַלְּכִין קוֹמֵי עַרְסֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹסֵי בַּר לַקּוֹנִיָּא וַהֲוָה רִבִּי יוֹנָתָן מַפְסֵעַ עַל קִבְרֵיהּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִייָא רוּבָּא כְּדוֹן אִינּוּן מֵימָר לְמָחָר אִינּוּן גַבָּן וְאִינּוּן מְעִיקִין לָן. אָמַר לֵיהּ וְחַכְמִין אִינּוּן כְּלוּם לָא כֵן כְּתִב וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה. אָמַר לֵיהּ לִקְרוֹת אַתְּ יוֹדֵעַ. לִדְרוֹשׁ אֵין אַתְּ יוֹדֵעַ. כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמוּתוּ אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁאֲפִילוּ בְמִיתָתָן קְרוּיִין חַיִּים. וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה אֵלּוּ הָֽרְשָׁעִים שֶׁאֲפִילוּ בְחַיֵּיהֶן קְרוּיִין מֵתִים. מְנַיִין שֶׁהָֽרְשָׁעִים אֲפִילוּ בְחַיֵּיהֶן קְרוּיִין מֵתִים שֶׁנֶּאֱמַר כִּי לֹא אֶחְפּוֹץ בְּמוֹת הַמֵּת. וְכִי הַמֵּת מֵת. אֶלָּא אֵילּוּ הָֽרְשָׁעִים שֶׁאֲפִילוּ בְחַיֵּיהֶן קְרוּיִין מֵתִים. וּמְנַיִין שֶׁהַצַּדִּיקִים אֲפִילוּ בְמִיתָתָן קְרוּיִין חַיִּים. דִּכְתִיב וַיֹּאמֶר אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר. מַה תַלְמוּד לוֹמַר לֵאמֹר. אָמַר לוֹ לֵךְ וֶאֱמוֹר לָאָבוֹת כָּל מַה שֶׁהִתְנֵיתִי לָכֶם עָשִׂיתִי לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם.
Traduction
R. Zeira, au nom de R. Abba bar-Jérémie, dit: Il est interdit de commettre une impureté dans un cimetière, et à celui qui agirait ainsi s’applique ce verset (Pr 17, 5): Celui qui se moque du pauvre blasphème son Créateur. R. Hiya-Raba et R. Yonathan marchaient devant la bière de R. Simon bar-Yossé bar-Lekonia (151)Cf. Midr. Rabba sur (Qo 9, 5) et sur la (Gn 39)., et R. Yonathan sauta par-dessus des tombes. R. Yiya-Raba lui dit: ''Les morts ensevelis ici doivent se dire: demain ces hommes seront auprès de nous, et maintenant ils nous font souffrir. -Mais, lui répliqua-t-il, les morts ont-ils quelques connaissances? N’est-il pas écrit (Qo 9,5): Les morts ne savent rien? – Tu sais lire la Bible, lui fut-il répondu, mais non l’interpréter. Or, les vivants savent qu’ils mourront (dit le même verset): ce sont les sages qui, même après leur mort, sont considérés comme vivants; et les morts qui ne savent rien, ce sont les impies, qui, durant leur vie, sont déjà considérés comme morts. -Comment le sait-on? -Par ce verset (Ez 18, 32): Je ne désire pas la mort du mort. -Peut-on dire que celui qui est mort meure encore? Il s’agit donc des impies, qui durant leur vie même s’appellent morts (152)Ce récit fait penser à un passage de l'Evangile, (Mathieu 8, 22) Maïmonide et Spinoza ont entendu les paroles de l'Ecclésiaste dans un autre sens, observe M. Ad. Froenck, Journal des Savants, févr. 1872, p. 557.. Et comment sait-on que les justes se nomment vivants, même lorsqu’ils sont morts? Par ce verset (Dt 1, 6-8): l’Eternel lui dit:... Voici le pays que j’ai promis par serment à Abraham, à Isaac et à Jacob. Pourquoi ajouter rmal (en disant)? -C’est que Dieu lui a ordonné d’aller dire (153)Ils parlent donc après la mort. aux patriarches (au Paradis): ''Toutes les conditions que j’ai faites avec vous, je les remplirai après vous, envers vos fils''.
Pnei Moshe non traduit
דלמא. מעשה בר' חייא רבה ור' יונתן שהיו מהלכין לפני מטתו של ר''ש בר' יוסי ללותו והיה ר' יונתן פוסע על הקברים וא''ל ר' חייא עכשיו יאמרו המתים למחר הם באים אצלינו והן מצערין לנו:
וחכמין אינון כלום. וכי הן יודעין כלום ולא כן כתב וכו':
לדרוש אין אתה יודע דהכתוב אינו מדבר אלא באלו שאפי' בחייהם קרוין מתים דאל''כ מאי האי דקאמר כי החיים יודעים שימותו ומי לא ידע כזאת אלא דה''ק כי החיים שהן לעולם קרוין חיים והן הצדיקים נותנין אל לבם ויודעי' שימותו ומתקנין מעשיהם ואלו שהן קרוין מתים לעולם אינם רוצים לידע מאומה:
לך ואמור לאבות. כדי שיחזיקו לך טובה על זאת הבשורה אלמא דידעי והרי הן קרוין חיים. עירב את האותיות. בכתב ס''ת ותפילין ומזוזה קאמר וכן גריס להא בפ''ק דמגילה ואיידי דמייתי לקמן לדברי ר' אידי בשם ר''ש בענין תפילה מייתי נמי להא דר' אידי:
עִירֵב אֶת הָאוֹתִיּוֹת. אִית תְּנָיֵּי תַנִּי כָּשֵׁר. וְאִית תְּנָיֵּי תַנִּי פָּסוּל. רִבִּי אִידִי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מַן דָּמַר כָּשֵׁר מִלְּמַטָּן. מַן דָּמַר פָּסוּל מִלְּמַעֲלָן. כְּגוֹן אַרְצֵינוּ תִפְאַרְתֵּינוּ. אַרְצְךָ צְרִיכָה. תִּפְאַרְתְּךָ צְרִיכָה.
Traduction
Si un exemplaire du Pentateuque a les lettres mêlées (ou jointes (154)''V. (Megila 1, 9) (f. 71c); Soferim ch. 2 fin.'', il est pourtant suffisant selon les uns (pour le devoir de la lecture), et non selon d’autres. R. Idi-bar R. Simon au nom de R. Yohanan, dit: Celui qui prétend que ce texte suffit, suppose les lettres attachées par le bas (ce qui gêne peu), et celui qui déclare inexacte cette écriture jointe parle du cas où les lettres se touchent du haut; il n’y a doute et discussion qu’au cas où les lettres tiennent au milieu des finales (qui sont longues; ce serait alors illisible).
Pnei Moshe non traduit
מאן דאמר כשר מלמטן. אם למטה נתערבו בכתיבה כהאי דלקמיה ארצנו תפארתנו ונוגע הנו''ן בוי''ו מלמטה כשר לפי שלמעלה נפרדין הן והרי זה כנגמר וניכר כל אות בפני עצמו ומ''ד פסול כשהן נדבקין למעלה קאמר ולא פליגי:
ארצך. אם נוגע הצדי''ק בך' באמצע ארוכה היא תלמוד דמספקא לן הואיל והך' נמשכת הרבה אינו נחשב כנגמר והרי הוא דבוק קודם שנגמר האות וכן תפארתך:
רִבִּי אִידִי בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ וְיִתְפַּלֵּל. מַה טַעַם אָמַר רִבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַב פַּפַּי מִמַּעֲמַקִּים קָרָאתִיךָ י֙י.
Traduction
Le même a enseigné que l’on ne doit pas aller prier sur un endroit élevé, parce qu’il est écrit, selon R. Abba, fils de R. Papi: ''Des profondeurs, je t’invoque, Eternel'' (Ps 130, 1).
Pnei Moshe non traduit
ממעמקים קראתיך ה'. ואף שהכתוב בעמקי הלב מדבר מ''מ יש סמך גם לזה שלא יעמוד במקום גבוה להראות שאין גבהות לפני המקום:
אָמַר רִבִּי אִידִי בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לֹא יַעֲמוֹד אָדָם וְיִתְפַּלֵּל וְצָרִיךְ לִנְקָבָיו. מַה טַעַם הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי אַלֶכְסַנְדְּרִי שְׁמוֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית אֱלֹהִים שְׁמוֹר עַצְמְךָ מִן הַטִּיפִּים הַיּוֹצְאוֹת מִבֵּין רַגְלֶיךָ. הֲדָא דְתֵימַר בְּדַקִּין. אֲבָל בְּגַסִּין אִם יָכוֹל לִסְבּוֹל יִסְבּוֹל.
Traduction
Il dit encore qu’on ne doit pas se mettre à prier lorsqu’on éprouve des besoins, parce qu’il est dit: Prépare-toi, Israël, à te rendre vers ton Dieu (Am 4, 12). R. Alexandre dit que ce verset: Garde tes pas quand tu te rends à la maison du Seigneur (Qo 4, 17), indique qu’il faut prendre soin d’être dans un état complet de propreté.
Pnei Moshe non traduit
הכון. הכן עצמך ותקן גופך כשאתה עומד לקראת אלהיך:
הדא דתימר בדקים. כשצריך לקטני' אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה אבל בגסים שהיה צריך לגדולים אם יכול לעמוד בעצמו ולסבול יסבול:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אַבַּיי בְּשֵׁם רִבִּי אָחָא שְׁמוֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית אֱלֹהִים שְׁמוֹר עַצְמְךָ כְּשֶׁתְּהֵא נִקְרָא אֶל בֵּית אֱלֹהִים שֶׁתְּהֵא טָהוֹר וְנָקִי. אָמַר רִבִּי אַבָּא יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ. יְהִי מִקְרָאֵךָ לַקֶּבֶר בָּרוּךְ. אָמַר רִבִּי בְּרֶכְיָה עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת. אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁשְּׁעַת מִיתָתוֹ כִשְׁעַת לֵידָתוֹ. מַה שְׁעַת לֵידָתוֹ נָקִי כַּךְ בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ.
Traduction
Selon R. Jacob bar-Abaï, ce verset indique qu’il faut, en se rendant au temple, se tenir propre et pur. R. Aba interprète ainsi le verset: Que ta source soit bénie (Pr 5, 18), que ton approche (155)''Selon Fraenkel, ''''Si tu es sur le point de lire '''', par interprétation d'un jeu de mots.'' d’un tombeau ne soit pas entachée. R. Berakhia explique ainsi le verset: Il est un temps pour naître et un pour mourir (Qo 3, 2); heureux celui qui, en mourant, est aussi pur qu’en naissant, car il meurt alors sans tache (156)V. Rabba sur (Dt 8), et sur (Qo 3, 2)..
Pnei Moshe non traduit
שמור עצמך. התקן עצמך כשתהא נקרא אל בית אלהים לעמוד בדין כשיבא עתך שתהא טהור ונקי במעשיך:
מקורך. לשון מקראך כשיהו קורין אותך לקבר יהי ברוך שיהיה בלא חטא:
עת ללדת. הלמ''ד דריש דמיותר אלא דה''ק תראה עת המיתה שיהא שוה להעת של לדת שיהא נקי בלא חטא:
Berakhoth
Daf 16a
משנה: הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְלֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ (רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר) יָצָא. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא יָצָא. קָרָא וְלֹא דִקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יָצָא וְרִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא יָצָא. הַקּוֹרֵא לְמַפְרֵעַ 16a לֹא יָצָא. קָרָא וְטָעָה יַחְזוֹר לְמָקוֹם שֶׁטָּעָה.
Traduction
Si quelqu’un récite le shema tellement bas qu’il ne s’entende pas lui-même (157)Cf. Sifri à (Dt 6, 4)., il a pourtant accompli le devoir; selon R. Yossé, cela ne suffit pas. S’il récite incorrectement, il n’est pas tenu de recommencer, selon R. Yossé; mais il le faut, selon R. Juda. Celui qui récite à rebours n’est pas dispensé d’une nouvelle lecture, et celui qui se trompe dans sa récitation doit reprendre à partir de l’endroit où il s’est trompé.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ר' יוסי אמר לא יצא. משום דכתיב שמע השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך ות''ק סבר שמע בכל לשון שאתה שומע והלכה כת''ק:
קרא ולא דקדק באותיותיה. להוציאן בשפתו יפה בשתי תיבות שהתיבה השניה מתחלת באות שנגמרת הראשונה כגון על לבבך עשב בשדך וכיוצא בהן ואם אינו נותן ריוח ביניהם להפרידן נמצא קורא אותן שתי תיבות באות אחת:
ר' יוסי אומר יצא. והלכה כר' יוסי מיהו לכתחילה צריך לדקדק באותיותיה וכן יזהר שלא יניח הנד ולא יניד הנח ולא ירפה החזק ולא יחזק הרפה וצריך להתיז הזי''ן של תזכרו שלא יהא נראה כאומר תשכרו בשי''ן כלומר כדי שתרבו שכר והרי אין ראוי לשמש את הרב על מנת לקבל פרס:
הקורא למפרע. הקדים פסוק שלישי לשני ושני לראשון וכיוצא בזה:
לא יצא. דכתיב והיו הדברים בהווייתן יהו כלומר כסדר שהן כתובין בתורה ומיהו אם הקדים הפרשיות זו לזו אין זה חשוב למפרע ויצא שהרי אינן סדורות כך זו לאחר זו בתורה:
יחזור למקום שטעה. אם בין פרק לפרק טעה שאינו יודע באיזה פרק הפסיק ולראש איזה הפרק יחזור חוזר להפסק הראשון שהוא והיה אם שמוע ולדעת הרמב''ם חוזר לראש פרק הראשון שהוא ואהבת אבל אם באמצע הפרק פסק שיודע הפרק שפסק בו אבל אינו יודע באיזה מקום מאותו הפרק פסק חוזר לראש אותו הפרק ואם היה קורא וכתבתם ואינו יודע אם הוא בוכתבתם של שמע או בוכתבתם של והיה אם שמוע חוזר לוכתבתם של שמע ואם נסתפק לאחר שהתחיל למען ירבו אינו חוזר שעל הרגל לשונו הוא הולך:
הלכה: רַב אָמַר הֲלָכָה כְדִבְרֵי שְׁנֵיהֶן לְהָקֵל. דִּלָכֵן מַה כֵן אָֽמְרִין סְתָמָה וְרִבִּי יוֹסֵי הֲלָכָה כִסְתָמָא. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי יְהוּדָה הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹסֵי. וּמַה צְרִיכָא לְמֵימַר רַב הֲלָכָה כְדִבְרֵי שְׁנֵיהֶן לְהָקֵל. אֶלָּא בְגִין שָׁמַע דְּתַנִּי לָהּ רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר לְפוּם כֵּן צָרִיךְ לְמֵימַר הֲלָכָה כְדִבְרֵי שְׁנֵיהֶן לְהָקֵל.
Traduction
Rav dit: en pratique, on adopte comme règle l’avis de chacun en ce qu’il a de moins sévère. S’il n’en était pas ainsi (s’il n’avait rien dit), que serait-il admis? -N’est-ce pas une règle fixe que si un anonyme (le préopinant), émet un avis contraire à R. Yossé, le premier a la prépondérance? Ou encore, si R. Yossé discute l’avis de R. Juda, ce dernier prédomine? A quoi bon alors Rav dit-il qu’on suit l’avis de chacun en ce qu’il a de moins grave? -C’est que, ayant entendu dire que R. Hiya avait enseigné cet avis au nom de R. Juda (de sorte que ce n’est plus celui d’un anonyme), il a fallu préciser qu’elle est la règle à suivre pour ce cas contesté.
Pnei Moshe non traduit
גמ' רב אמר הלכה כדברי שניהם להקל. בשני החלוקות האלו במתני' הלכה כדברי המיקל ברישא כת''ק ובקרא ולא דקדק כר' יוסי:
ופריך דלא כן מה אנן אמרין. הא פשיטא הוא הא ברישא סתמא היא ור' יוסי פליג וא''כ הלכה כסתמא ובסיפא ר' יוסי ור' יהודה והלכ' כר' יוסי בכל מקום לגביה דר' יהודה וא''כ מה צריכה למימר רב להאי הלכה:
אלא בגין שמע דתני לה ר' חייא בשם ר''מ. כלומר משום דר' חייא בתוספתא קתני להאי דינא דשמע שיצא אף אם לא השמיע לאזניו בשם ר''מ דס''ל הכי והכי איתא התם בפ''ב בעל קרי שאין לו מים לטבול ה''ז קורא את שמע ואינו משמיע לאזניו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה דברי ר''מ וחכמים אומרים קורא את שמע ומשמיע לאזניו ומברך לפניה ולאחריה אמר ר' מאיר פעם אחת היינו יושבין לפני ר''ע בבית המדרש והיינו קורין את שמע ולא היינו משמיעים לאזנינו מפני קסדור אחד שהיה עומד על הפתח אמרו לו אין שעת הסכנה ראיה לפי שמלכות הרשעה גזרה על התורה ועל המצות אלמא דר''מ הוא דס''ל דלא השמיע לאזניו יצא וחכמים הוא דסברי לא יצא והתירו לבעל קרי בשעת הדחק שאין לו מים לפי שאינו יוצא בלא השמיע לאזניו ות''ק דמתני' היינו ר''מ וחכמים דתוספתא ר' יוסי היא וא''כ הוה אמינא דהדרינן לכללא ר''מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי:
לפום כן. צריך רב למימר הלכה כדברי שניהם להקל הואיל ורבי סתים לן להרישא ש''מ דהלכה כת''ק:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source